עיכוב יציאה מהארץ בהליכי חדלות פירעון

מה זה עיכוב יציאה מהארץ:

סעיף 284 לחוק חדלות פירעון ושיקול כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק") קובע כי:

284. (א). בית המשפט רשאי לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ של חייב שמתנהלים לגביו הליכי חדלות פירעון, ואם הוא תאגיד – של חבר התאגיד או מי שהיה נושא משרה בו, לתקופה שיקבע, אם היה לבית המשפט יסוד סביר להניח כי אותו אדם עומד לצאת מן הארץ וכי יציאתו עלולה לסכל את פירעון החובות של החייב או לפגוע בחקירת מצבו הכלכלי של החייב והנסיבות שהובילו למצבו.

מהאמור לעיל עולה כי לבית המשפט קיימת הסמכות החוקית לעכב את יציאתו של אדם לחו"ל אם נטען לגביו כי יציאתו עלולה לסכל את פירעון חובותיו.

מתי מוטל עיכוב יציאה מהארץ על היחיד?

בשלב הראשון של ניהול ההליך מוטלת על היחיד שהגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים הגבלה על יציאתו מהארץ עם מתן הצו, לצד הגבלות נוספות.

סוגיית עיכוב יציאה מהארץ של אדם במהלך ניהול הליכי חדלות פירעון הינה סוגיה רגישה וישנם רבים הטוענים כי שאלת יציאתו של יחיד המצוי בהליכי חדלות פירעון כלל אינה ראויה  ולו בשל הנראות הציבורית והחברתית לפיה על אדם המצוי בהליכי חדלות פירעון בשל חוסר יכולתו לשלם את חובותיו, מוטלת החובה לנהוג בצניעות מתבקשת ונטען כי נופש בחו"ל הינו דבר המשקף, או נטען לגביו כי משקף, רווחה כלכלית מסוימת.

לפי אותה טענה, אם אדם הגיע להליכי חדלות פירעון וידו משגת, בין במישרין ובין בעקיפין, את האמצעים הכלכליים לנפוש בחו"ל, הרי שראוי יעשה לו ייקח את אותם אמצעים כלכליים ויעשיר באמצעותם של קופת הנשייה.

לכאורה, זו טענה לגיטימית.

טענות כנגד הטלת עיכוב יציאה מהארץ:

העוסקים במלאכת ייצוג חייבים עשויים לטעון מספר טענות כנגד צו עיכוב היציאה של היחיד מהארץ.

לעיתים נשמעות טענות כי מחוז ספציפי מקשה יותר (או פחות) בעניין הסרת צו עיכוב היציאה אולם לגופו של עניין עורך דין לחדלות פירעון בירושלים, עורך דין לחדלות פירעון בבאר שבע או עורך דין לחדלות פירעון בתל אביב, יטענו את אותן טענות וכי הלכה למעשה ההגבלה מוטלת לפי נהלים ברורים של הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי ולפיכך לא נראה שישנה דיפרנציאציה בין המחוזות בעניין זה.

לגופו של עניין:

ראשית, חשוב מאוד לזכור כי בדרך כלל כשיחיד המצוי בהליכי חדלות פירעון רוצה לצאת לחו"ל במהלך ניהול ההליכים, מדובר על ברוב המוחלט של המקרים על מימון הנסיעה לא ממקורותיו האישיים, בין הישירים ובין העקיפים (כספים שמשתכר מעבודתו, כספים שנצברו עבורו בקופות סוציאליות למיניהם וכו')  אלא ממקורות של צדדים שלישיים המשלמים עבורו את הנסיעה ובדרך כלל כוללים אף את הוצאות השהייה בחוץ לארץ, ובדרך כלל המדובר בבני משפחה, הורים, ילדים, אחים, חברים וכו'. עוד נטען לטעון כי לא יעלה על הדעת שאותם גורמים שלישיים יעבירו את הכספים עמם הם מעוניינים לשלם את הוצאות הנסיעה של היחיד ויעבירו אותם לנושיו שכן לא הם החייבים בחובות היחיד.

שנית,  חשוב להדגיש כי ההליך, הליך חדלות פירעון, הוא לא הליך עונשי. בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי לא מצוין, כמו גם בדברי ההסבר לחוק או בהצעת החוק, כי אחת ממטרותיו הן עונשיות, היינו החוק לא בא להעניש את היחיד ולמנוע ממנו, בשל חובותיו, את יציאתו לחו"ל.